Written by: David Oppenheim

Bob Emde, one of the founders of the field of Infant Mental Health, has recently passed away, and with his passing we have lost one of the key figures of the founding generation of the field. Bob's contributions were extensive and included groundbreaking empirical research, advances in clinical work with infants, parents, and families, and the constructive critique of psychoanalytic theory. Equally important was his leadership: establishing and leading national and international organizations, and tirelessly supporting researchers and clinicians throughout the world, especially those making their first steps.

Bob Emde was trained as a psychiatrist and psychoanalyst, but his interests were much wider, ranging from recent advances in biology and genetics, through developmental studies, to the philosophy of morality. The developmental question of "what leads to what under which conditions" constituted a core foundation of his thinking. For Bob, development involves increased complexity, ongoing person-environment interactions, endless potential and optimism, along with a realistic acknowledgement of human suffering. Bob was deeply committed to research and to the importance of empirical evidence, but at the same time put personal meaning-making and the emotional experience of the person – whether an infant, toddler, older child, or parent - at the center.

Bob's first mentor was Rene Spitz, who shone a spotlight on the suffering of abandoned infants and children through his writing on anaclitic depression and hospitalism and through his well-known films (e.g., Grief: Peril in Infancy). On various occasions Bob spoke admiringly not only of Spitz's scientific contributions, but even more so of his courage: To let his emotions resonate with the pre-verbal experience of the babies he observed, and to call an end to the prevailing denial of infants' and young children's suffering.

Bob's areas of research were many and diverse: the baby's emotional experience and its expression, the importance of early relationships and of disturbances in these relationships, emotional availability in early relationships as a dyadic concept, moral and pro-social development, empathy as rooted in the baby's early biology and in the nurturing environment, to name just a few. Bob was also very interested in interventions, and saw all of them as involving the effects of relationships on relationships. He studied community based interdisciplinary programs and evaluated their efficacy, and had a special interest in the Native American community and the urgent need to address and ameliorate the risk factors within this community. Bob was also a critic "from within" of psychoanalytic developmental theory, and was especially keen to update the theory in line with scientific developments in related fields, and to encourage young psychoanalytically-oriented researchers to challenge accepted truisms and develop new research directions.

His extensive academic activity is reflected in over 300 articles, chapters, and books which he wrote and edited. His publications have been cited extensively (over 30,000 at the time of this writing). Bob's scientific leadership was also remarkable. To mention just a few of the roles he held: President of the World Association for Infant Psychiatry and Allied Disciplines which was the "mother" organization of the World Association for Infant Mental Health (WAIMH); board member and honorary president of WAIMH; President of the Society for Research in Child Development, arguably the largest and most important professional association for researchers in child development; editor of the Monographs of the Society for Research in Child Development, a role of which Bob was especially proud of due to the opportunity to promote monographs on topics which he saw as significant; head of a MacArthur Foundation funded research group which included dozens of developmental researchers and focused on early emotional and social development. Bob has also won many awards, honors, and degrees from organizations and universities in the United States and around the world.

Above all, Bob saw great importance in making connections for promoting infant mental health: connections between different theoretical and even rival approaches, between different disciplines, between professionals around the globe, between the advantaged and the disadvantaged, and especially – and most importantly – between young and experienced researchers and clinicians. Mentorship, or how to foster the growth of the next generation, was the issue in which he was particularly invested and on which he worked tirelessly, with his characteristic warmth, support, and good advice. It was therefore particularly gratifying that at the at the presidential symposium in the recent WAIMH conference held in Brisbane, Australia in June 2021, the "Bob Emde Mentoring Symposium" was announced. Beginning in the upcoming WAIMH conference in 2023 in Dublin, Ireland, there will be a regular symposium in Bob's honor that will focus on mentoring in Infant Mental Health. Bob was a partner in thinking about the symposium's format and was very happy about this initiative, so consistent with his personality and legacy.

כתב: דוד אופנהיים

בוב אמדי (Bob Emde), ממייסדי התחום הקליני-מחקרי של בריאות הנפש של התינוק, Infant Mental Health, הלך לעולמו, ועם מותו אבדה אחת הדמויות המרכזיות השייכות לדור המייסדים של התחום. תרומתו הייתה רחבה וכללה מחקר אמפירי פורץ דרך, קידומה של עבודה קלינית עם תינוקות, הורים, משפחות, ומערכות, וחידוש ועדכון של התאוריה הפסיכואנליטית. לא פחות חשובה מכך היתה המנהיגות שלו: הקמת והובלת ארגונים העוסקים בבריאות הנפש של התינוק, ותמיכה ללא לאות בחוקרים וקלינאים ברחבי העולם, במיוחד באלה העושים את צעדיהם הראשונים בתחום.

בהכשרתו בוב אמדי היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, אך יריעת תחומי העניין שלו הייתה רחבה בהרבה, החל מחידושי הביולוגיה האחרונים בתחומי הגנטיקה והאפיגנטיקה, המיקרוביום, ומדעי המוח, דרך מחקרים התפתחותיים, וכלה בפילוסופיה של המוסר. הגישה ההתפתחותית היוותה יסוד עומק של החשיבה שלו על כל נושא. בשבילו התפתחות הייתה מורכבות הולכת וגוברת, אינטראקציה בלתי פוסקת בין אדם וסביבה, תהליך שלא נעצר אף פעם, ומקור לאופטימיות בלתי נגמרת יחד עם הכרה בסבל האנושי. בוב היה מחויב במאת האחוזים למחקר ולחשיבות העדויות האמפיריות, אך במקביל שם את המשמעות, החוויה הרגשית האישית של כל מטופל, תינוק, ילד ומבוגר, במרכז.

המנטור הראשון של בוב היה רנה ספיץ, שהביא לנו את ההכרה בסבל של תינוקות וילדים נטושים דרך כתיבתו על דיכאון אנקליטי ודרך סרטיו הידועים (למשל, Grief: Peril in Infancy). בהזדמנויות שונות בוב דבר בהערכה לא רק על תרומתו המדעית והתאורטית של ספיץ, אלא אף יותר מכך על האומץ שלו לתת לרגשותיו להדהד עם החוויה הקדם מילולית של התינוקות בהם צפה ואותם צלם, ולהשתמש באמפתיה הבסיסית שלו למצוקה של התינוק כמנוף לשנוי יסודי של ההכחשה הרווחת של הסבל של תינוקות וילדים צעירים.

תחומי המחקר של בוב היו רבים ומגוונים וכללו את החוויה הרגשית של התינוק וביטויה, חשיבותם של מערכות יחסים מוקדמות והפרעות ביחסים אלו, זמינות רגשית ביחסים מוקדמים כמושג דיאדי, התפתחות מוסרית ופרו-חברתית עם דגש על אמפתיה כבעלת שורשים בביולוגיה המוקדמת של התינוק ובסביבה המטפחת, התערבות טיפולית כהשפעה של מערכות יחסים על מערכות יחסים אחרות, תכניות רב-ממדיות ואינטר-דיסציפלינאריות בקהילה והערכת יעילותן, דגש מיוחד על הקהילה הNative American ועל התמודדות עם גורמי הסיכון הרבים להתפתחות בריאה בקהילה זו, וביקורת קונסטרוקטיבית על הגישה הפסיכואנליטית להתפתחות, פסיכופתולוגיה, וטיפול. הוא דאג במיוחד מחוסר הפתיחות של הפסיכואנליזה להתפתחויות במדעים הרלוונטיים, כולל פסיכולוגיה (ובמיוחד פסיכולוגיה התפתחותית) אך גם כמובן תחומים נוספים.

פעילותו האקדמית הענפה באה לידי ביטוי במעל ל-300 מאמרים, פרקים, וספרים אותם כתב וערך אשר צוטטו בהיקפים נרחבים (מעל 30,000 בעת כתיבת שורות אלו). לא פחות מכך תרם בוב במנהיגותו המדעית. קצרה היריעה מלהציג את כל התפקידים אותם מלא אך ראויים לציון מיוחד הנשיאות של ה-Society for Research in Child Development, האגודה המקצועית הגדולה והחשובה ביותר של המחקר בהתפתחות הילד; נשיאות של World Association for Infant Psychiatry and Allied Disciplines שהיה ארגון ה"אם" מתוכו צמח ה-World Association for Infant Mental Health, שבוב היה בין מקימיו, כהן שנים ארוכות בוועד המנהל שלו והינו נשיא כבוד של הארגון; העורך של ה-Monographs of the Society for Research in Child Development תפקיד בו בוב היה גאה במיוחד בשל יכולתו לקדם מונוגרפיות על נושאים שנראו לו חשובים במיוחד, כמו מונוגרפיה על ייצוגי התקשרות משנת 1985; ראשות קבוצת מחקר בה היו חברים עשרות חוקרים התפתחותיים שמומנה על ידי הMacArthur Network ועסקה במשך עשור במחקר על התפתחות רגשית וחברתית מוקדמת. בוב זכה גם בפרסים, הוקרות, ותארים לשם כבוד מארגונים ואוניברסיטאות רבות בארה"ב ובעולם הרחב.

מעל לכל ראה בוב חשיבות עליונה בחיבורים לקידום בריאות הנפש של התינוק: חיבורים בין גישות תאורטיות שונות ואף יריבות, חיבורים בין דיסציפלינות שונות, חיבורים בין אנשי מקצוע מרחבי הגלובוס, חיבורים בין משופעי משאבים לאלה שחסר להם, ובמיוחד – וחשוב מכל – חיבורים בין חוקרים צעירים לוותיקים. Mentorship, כיצד לטפח את הדור הבא, היה הנושא שהעסיק אותו והוא פעל למענו ללא לאות, עם חום, תמיכה, ועצה טובה לכל דורש. לכן היה זה משמח במיוחד שבכנס האחרון של WAIMH שנערך בבריסביין שבאוסטרליה ביוני 2021, בתחילת הסימפוזיון הנשיאותי שחתם את הכנס, הוכרז שהחל מהכנס הבא יתקיים באופן סדיר סימפוזיון על שמו של בוב שיעסוק בmentoring בבריאות הנפש של התינוק. בשיחות מקדימות בוב היה שותף לעיצוב הפורמט של הסימפוזיון ושמח מאד על יזמה זו, כה תואמת את אישיותו ומורשתו. זמן קצר לאחר הכנס הוא נפטר.